כך פייס מרן ה'בני יששכר' את רבה של לעמבערג
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם (ט, ח).
שח הגאון רבי ישראל פראנקפורטר רב ק"ק תפלת ישראל בפאריז: שמעתי מהחסיד המופלג רבי יוסלי מלבוב, כי הרה"ק רבי צבי אלימלך מדינוב זיע"א, בעל מחבר ספר הקדוש 'בני יששכר', בעת היותו אב״ד ריביטיש, בא פעם לעיר לעמבערג לבקר את הגאון המפורסם מוה״ר יעקב אורנשטיין זצ״ל, בעל שו״ת 'ישועות יעקב׳. ובשעת שיחתם באה לפני הגאון האב״ד דלעמבערג עלמה אחת, כדי לשאול שאלה. הגאון מלבוב התעניין אודות פרטי השאלה, ואחר כך פסק לה מה שפסק, והעלמה הלכה לה לדרכה.
לאחר שהלכה מלפניהם, העיר הרה״ק בעל 'בני יששכר' להרב מלבוב: השאלה האחרונה ששאל מר את הנערה, לא היתה מעין השאלה, והיתה שלא לצורך, והתכוון להעיר לו שהרבה שיחה עם אשה שלא לצורך.
לשמע הערתו של הגאון מדינוב חלשה דעתו של הרב מלעמבערג, נתכרכמו פניו מכאב, וידום. בראות הגה״ק מדינוב כי חלשה דעתו של הרב מלבוב, התחיל לפייסו בדברים, אולם הגאון מלעמבערג לא נענה לו, ולא רצה להתפייס, והמשיד לשבת באלם ודומיה. מובן שהתאמץ ביתר שאת לרצות את הרב המרא דאתרא, ולהעביר ממנו חלישות דעתו.
לאחר שראה ה'ישועות יעקב' כיצד הרה״ק מדינוב מרבה להפציר בו, נענה ואמר: אם יראה לי מר מקור מפורש בתורה הקדושה, לדברי המשנה 'אל תרבה שיחה עם האשה' אקבל פיוס מכ״ת.
לשמע דבריו הללו, שקע הרה״ק מדינוב ברעיונותיו, והרהר כרבע שעה, ואחר כך פתח את פיו הקדוש ואמר: בתורתנו הקדושה מצינו שתי שאלות. האחת, ששאלו בנות צלפחד את משה רבינו ע״ה. והשניה, היא השאלה ששאלו אותו הטמאים, ובתשובתו של משה רבינו ע״ה אנו מוצאים שלטמאים השיב: עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶם (בפרשתנו ט, ח), ואילו לבנות צלפחד לא אמר את הדברים הללו, כי אם נאמר (שם כז ה) 'וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה'', ולבנות צלפחד לא אמר מאומה, ולמה לא אמר גם להם כמו שאמר לטמאים 'עמדו ואשמעה', אלא על כרחך מכאן ראיה שלא להרבות שיחה עם האשה, ומהאי טעמא גם לא רצה משה רבינו ע״ה להרבות דברים שלא לצורך.
לאחר ששמע הגאון מלעמבערג את המקור הנפלא הזה, נחה דעתו, ואמר להרה״ק מדינוב: ״יישר כח״
