כך הציל מרן ה'אמרי חיים' את המגבית לטובת חינוך העצמאי
צַו אֶת אַהֲרֹן (ו, ב). וברש"י ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס.
סיפר הרה"ח רבי מנחם אליעזר מוזס שליט"א משב"ק אצל הרה"ק האמרי חיים מויז'ניץ זי"ע [יומא דהילולא ט' ניסן]:
בשנת תש״ל נערך כנס חירום עבור ה"חינוך העצמאי" בבית הנגיד רבי יוסף גולדפינגר ז"ל בתל אביב, בהשתתפות כמה מנינים של נגידים וגבירים, ובראשותם של גדולי ישראל, ביניהם הרבי ה"אמרי חיים" זי"ע, מרן ה״בית ישראל״, מרן הג"ר יחזקאל אברמסקי, מרן הגרא"מ ש"ך, מרן הרבי מאוז'רוב, ועוד גדולים וצדיקים זי"ע.
הכנס התחיל בהרגשה שהיה נראה, שאם יאספו שם 5000 דולר זה יהיה הרבה...
כאשר הרגיש הרבי (=ה"אמרי חיים") במה הדברים אמורים, ביקש את רשות הדיבור, ואמר את מאמרו המפורסם על הפסוק ״אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך וגו' כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו״,
ותורף דבריו כי בטבע האנושי מוטבע שהאדם הוא אסיר תודה למי שמטיב עמו בגשמיות, עד שגם ברוחניות מקבל הוא את דרכיו של המטיב עמו. את סיום
הפסוק ביאר הרבי ואמר: אם אחרים ולא אנחנו יהיו המשפיעים של ״ואת״ – אלו בנות בית יעקב, ״ובית אביך״ – אלו בחורי הישיבות, אזי חלילה וחלילה "תאבדי"...
זכורני איך בשעה שהרבי זי"ע דיבר, לא הוריד מרן ה״בית ישראל״ את עיניו מפניו הקדושות של הרבי זי״ע, הוא הביט כל העת ב"ברען" (=התעוררות) שבה נאמרו הדברים.
הרבי סיים את דבריו ואמר בלהט: לכן החלטתי לתת 25,000 דולר (=סכום עצום בכל קנה מידה באותו זמן), ושמואל דסקל – אף שלא שאלתי אותו – גם הוא יתן סכום כזה. "נכון, שמואל, נכון?" קרא הרבי לעבר הנגיד המפורסם רבי שמואל דסקל ז"ל שישב בין הגבירים, והוא כמובן נענע בראשו.
סכום זה "הרים" את המורל וההשגות לכל המשתתפים, והגדיל את הצלחת המגבית עשרת מונים.
לאחר הכינוס קרא הרבי זי״ע להר"ר שלמה לורנץ ז"ל וביקש ממנו שיכנס אליו כל ערב אחר ה"קבלת קהל" ויוריד מהשולחן את כל דמי ה"פדיונות", עד שיושלם הסכום הגדול עליו התחייב ברבי...
