כך ביאר הרב מנובהרדוק בהספד על הגר"ח מוואלזין – איך מילא הקב"ה את שנותיו מיום ליום
בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם (לא, ב). וברש"י היום מלאו ימי ושנותי ביום זה נולדתי וביום זה אמות.
בהספד שנשא הג"ר דוד מנובהרדוק ז"ל על הגאון הנודע רבי חיים מוואלזין זצ"ל תלמידו של הגר"א, ונדפס לימים בספרו "גליא מסכת" (ח"ב לג, א מדה"ס), פתח ואמר:
"הנה הצדיק המנוח הלך למנוחתו כבוד זקן ושבע ימים – בן ע"ב שנים, והוא נולד ביום ב' דשבועות ונעדר מאתנו ביום ה' י"ד סיון. ולפי שמפורסם ברוב צדקתו ובמעשים הטובים, יש לדקדק על פי מאמר רבותינו ז"ל (סוטה יג, ב): "אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא" (שמות כג, כו) – מלמד שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום אל יום, ולכן אמר משה רבינו ע"ה "בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם", וכדפירש רש"י שם: היום מלאו ימי ושנותי ביום זה נולדתי וביום זה אמות. ולפי זה יש לדקדק, למה לא נתקיים בצדיק הזה מקרא הזה?".
"אמנם באמת אמרתי שאדרבא, זהו עדות נאמנה תיכון לעד שנתקיים בו "את מספר ימיך אמלא"... ונקדים מה דאיתא בפרק חלק (סנהדרין קי, ב): מאימתי תינוק בא לעולם הבא? ומסיק רב נחמן בר יצחק "משעה שנימול", עיין שם... אם כן בצדיק הזה נתקיים במועדו שנולד ביום ב' דשבועות ונימול ביום י"ד סיון, לפיכך ביום הזה מלאו ימיו התמימים מכוון מיום ליום".
"רק דלפי זה היה נראה לכאורה לדקדק, דמאי שנא גבי משה דאמרינן: בז' באדר נולד משה ובז' באדר מת? ויש לומר, דשאני משה דמילתא אחרינא הוי ביה, דכתיב (שמות ב, ב) "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא" – ודרשו חז"ל (סוטה יב, א): שנולד מהול, אם כן לפי זה היו ימיו תמימים מזמן שנולד".
