כח הדיבור - בדברי תורה
וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים (כ יא).
ב'תפילת גשם' אומרים על משה רבינו, "עַל הַסֶּלַע הָךְ וַיֵּצְאוּ מָיִם". ומקשים העולם, וכי מה שבח הוא זה, הלא הכאת משה רבינו על הסלע היתה בחטא מי מריבה, אשר מחמתו נגזר עליו שלא יכנס לארץ, וכי בזה באו לשבחו על שהיכה את הסלע.
אך הנה מצינו בכח הדיבור אשר יש בכוחו להכניע את הסלע ולנקבו, שהרי עיקר הדיבור הרצוי הוא בדברי תורה, ותורה נמשלה למים, אין מים אלא תורה (ראה בבא קמא יז.), ואבנים - שחקו מים (איוב יד יט), כמו שהבחין רבי עקיבא בדבר בהליכתו ללמוד תורה (אבות דרבי נתן פרק ו משנה ב), כי יכול הרך לפסל את הקשה, וכח גדול יש למים.
מעתה יש לפרש, כי באמת אין כוונת הפייטן להכאת הסלע של מי מריבה, אלא שכל ימיו היה משה רבינו משבר הרים ומפרק סלעים בכח התורה שנמשלה למים.
זהו כח הדיבור בתורה, אשר יש בכח המים שבו לפורר סלעים, 'מילה - בסלע'.
