כבר חשבנו אז מ'כאפט מלאכים
בשנותיו האחרונות של הרה"ק רבי יהודה הורוויץ מדזיקוב זי"ע התגורר בעיר הבירה לונדון יצ"ו, וקיבל על עצמו את מדת השתיקה, והיה ממעט מאד מלדבר.
בימים ההם זכה הרב שלמה טויסיג שליט"א אב"ד בעלעד לשמשו בנאמנות, ושמעתי ממנו את אשר אירע שנה אחת בליל ראשון של חג הסוכות.
לאחר התפילה חזר הרה"ק מדזיקוב מביהמ"ד אל הסוכה כמעט במרוצה מגודל ההשתוקקות לקיים מצות סוכה, וכשכל כולו יוקד ביקוד אש שלהבת אמר 'לשם יחוד' וכדרכו בקודש חזר פעמים הרבה על התיבות "בשם כל ישראל" בהתלהבות עצומה אשר אין לתאר, וכבר היה מוכן ומזומן לקדש על הכוס ברחימו ודחילו.
אולם אז הרים לפתע את עיניו כלפי מעלה, והנה הבחין ששכחו לפתוח את ה'שלאק', (זהו הגג שסוגרים בשעה שיורדים גשמים כדי שלא יכנס הגשם לתוך הסוכה, ודבר זה נפוץ מאד בחו"ל דשכיחי גשמים), הנוכחים נבהלו מן המחזה, וכולם הפנו את עיניהם אל עבר הרבי לראות מה תהיה תגובתו. אך במקום להקפיד פרץ בתוך כדי דיבור בצחוק גדול ושבר את חומת השתיקה שהיה נתון בה כשהוא מלגלג על עצמו ואומר: "הנה כבר חשבנו אז מ'כאפט מלאכים, ומרעישים את כל העולמות העליונים על ידי מעשי המצוות, כאשר בפועל לא היה אפשר לקיים מצות סוכה כלל ועיקר"!...
ובמשך כל ימי החג היה משתעשע על כך לפני הבאים אליו, וחזר על כך שוב ושוב.
