יה"ר שיקוים בך 'שניים ליום עולה תמיד'
שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד (כח, ג).
מסופר, הגאון רבי יעקב מליסא זצ"ל בעל החוות דעת נזדמן פעם לבריסק והתאכסן אצל הרב דמתא הגאון רבי אריה קצנלבויגן. רבי אריה היה מתמיד גדול, ותמיד היה עוסק בתורה, והיה זה גם על חשבון וזמן האכילה ושינה.
כשנפרדו אמר לו הרב מליסא, אני מברך אותך שיקוים בך, "שנים ליום עולה תמיד". לא הבין ר' אריה כוונת הדברים.
הסביר לו הרב מליסא, השולחן ערוך (חלק או"ח) מתחיל ב"שויתי ה' לנגדי תמיד" ומסיים ב"טוב לב משתה תמיד", ולכן אני מברך אותו ששני ה"תמידים" לא יתערבו, שיאכל בשעת סעודה, וילמד בשעת תלמוד.
