חשיבות הימים שהאדם בקטנות המוחין
כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם (מ, לח).
ביאר האדמו"ר מסקאליע זצ"ל על פי מה שהיה אצל הרבי הקדוש מלובלין זי"ע, שבעת פטירתו אמר לתלמידיו שהימים שנדמו לו שהיו חושך וקטנות - רואה עתה שהם מאירים מאוד, כי לבו היה נשבר אז מאוד, אשר לא מרגיש אור וקדושה, ולב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה. והימים שהרגיש שהיו מאירים ושמחים - הם לא כל כך מאירים, כמו הימים הנזכרים לעיל.
וזהו כלל גדול בעבודת ה' יתברך, שלא ייפול אדם בעצמו כשאינו מרגיש אור הקודש כדבעי למהוי - בפרט בימים המקודשים כמו שבת ויום טוב, כי ההכנעה שמגיע אליו מזה שאינו מרגיש את האור - היא יותר חשובה בשמים מגדלות המוחין.
וזה דכתיב "כי ענן ה' על המשכן" - היינו כאשר איש הישראלי מכין עצמו בכל כוחו לקראת הקדושה, וראוי באמת לקבל אור ושמחת הקדושה, ועם כל זאת - יש "ענן ה' על המשכן" - שלבו סתום ואינו מרגיש כלום, אל ייפול מזה, כי יכול להיות שזהו בבחינת "יומם" באמת, שהקדוש ברוך הוא מקבל תענוג מזה שמחזק את עצמו ומאמין בה', כי הוא נמצא אצלו בבחינת "אשכון את דכא", "ואש תהיה לילה בו" - שאש התלהבות יכולה להיות בבחינת "לילה בו" - כנגד בחינת "ענן ה' הנזכר לעיל", שליבו סתום וכו', "לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם" - זה צריך להיות כלל גדול אצל כל יהודי בכל מסעותיו שבקדושה."
