חכם עדיף מנביא
הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים (א, יג). וברש"י מבינים דבר מתוך דבר.
פעם אחת היה הגה"ק בעל הדברי חיים מצאנז זצ"ל בוויען, ולקראת חצות הלילה הורה למשמשו לנעול את הדלתות, ולא להניח לאיש להיכנס אליו, פרט למבקשים לשוחח עמו בדברי תורה.
ויהי בחצות הלילה, הגיעה רכבת ממטערסדארף לוויען, ובה הגה"ק רבי דוד הערש עהרנפלד זצ"ל, חתנא דבי נשיאה מרנא ורבנא החתם סופר זצ"ל.
ביקש רבי דוד הערש לבוא לפני הגה"ק מצאנז זצ"ל, אך המשב"ק מנע בעדו, באמרו כי אין הרבי מקבל קהל לברכה בשעה כזו. אולם כשאמר רבי דוד הערש שאין בדעתו לדבר במילי דעלמא, אלא כל חפצו בתורה, הכניסו המשב"ק אל הקודש פנימה.
נטל הגרד"ה שלום מה"דברי חיים" והחל לפתוח פיו בתורה, והיו נושאים ונותנים בדברים עמוקים, הלה שואל כענין, ושכנגדו משיב כהלכה, רבי דוד הערש בכֹה, והגה"ק מצאנז בכֹה.
לפתע פנה הגה"ק מצאנז לרבי דוד הערש ואמר: "הגידה נא לי, וכי אינכם חתנו של ה"חתם סופר"?
תמה רבי דוד הערש כיצד עמד הגה"ק מצאנז על זהותו, ושאל: "זאת מנין לכם?"
השיבו הגה"ק מצאנז: "לפני כארבעים שנה, בהיותי אברך צעיר הסמוך על שולחן חותני הגאון ה"ברוך טעם" מלייפניק, שלח ה"חתם סופר" מכתב שאלה אל מורי וחמי הגאון, ומכיון שחותני היה טרוד מאוד בענייניו, לא אסתייעא מילתא בידו להשיב על מכתבו של החתם סופר, על כן התנצל שאין ביכולתו להשיב בעצמו, וציוה עלי להשיב תחתיו. כאשר קיבל החתם סופר את מכתב התשובה, לא נשא הדבר חן בעיניו, על כן ציוה אף הוא על חתנו להשיב תשובה למורי חמי ה'ברוך טעם', וכמובן שאנכי קבלתי את ה'תשובה' שכתב חתנו.
וכעת, סיים הגה"ק מצאנז, "בשמעי את דבריכם ואת מהלך מחשבתכם ודרככם בתורה, הנני מרגיש שהיא אותה 'דרך הלימוד', אשר הכרתי זה מכבר, בעת קריאת אותו 'מכתב התשובה', ועל ידי זה נוכחתי לדעת כי הנכם חתנו של ה'חתם סופר'!".
אמר רבי דוד הערש בהתפעלות: "אילו הייתם אומרים, שהנכם מכירים אותי ב"רוח הקודש", לא היה דבר חידוש אצלי, "כי הרבה "רוח הקודש" זכיתי לראות בבית מורי וחמי ה'חתם סופר'. אולם, זאת שהכרתם אותי על פי 'דרך הלימוד', אחרי שנים כה רבות, זהו חידוש גדול עבורי!".
