חבל לתת לסוסים את זכות המצוה...
וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ (ז, ט)
לבני קהת לא ניתנו עגלות לשאת את משאם, כי הם נשאו את כלי הקודש, ואותם נושאים בכתף. כדאי וראוי להזיע ולהתאמץ לכבוד הקב"ה. חבל לתת את הזכות הזו לבהמות...
פסוק זה מזכיר סיפור מרגש, סיפור מפעים אודות אהבת וחיבת התורה של גדולי ישראל:
רבי מאיר מרגליות זצ"ל היה רבה של אוסטרהא. בערב פסח יצא לשאוב 'מים שלנו' לאפיית מצות. הלך אל הבאר וכדו על שכמו.
בחזרתו, כאשר הוא צועד כשכד כבד מלא מים על שכמו, מזיע כולו, פגשו אחד מעשירי העיר כשהוא נוסע בכרכרה הדורה. עצר העשיר את המרכבה בחרדה, ירד אל רבי מאיר ואמר: "אנא, יעלה כבודו אל הכרכרה. ישאו הסוסים את המשא הכבד".
אמר לו רבי מאיר: "וכי אמסור מצוה חשובה כל כך לסוסים?! בכתף ישאו!"
