השוחט שהפסיד 'משרתו' בגלל שקר
מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק (כג, ז).
בעיירה אחת חיפשו שו"ב, והנה הגיע אחד שהציע את עצמו בפני המרא דאתרא, והראה בפני הרב כתב קבלה שהוא שוחט ובודק מומחה. הרב בחן אותו, כמו"כ ראה איך שהעמיד סכין חד לשביעות רצונו. אמר לו הרב, היות ורוב אנשי העיירה הם חסידים של האדמו"ר רבי ישראל מסטולין זצ"ל, על כן אם ברצונו להתקבל לרצון התושבים, עליו לנסוע להרבי ולקבל הסכמתו.
השוחט נסע בערב שבת לסטולין, אמנם עשה חשבון לעצמו, שאם יכנס להרבי עוד בערב שבת, יהיה מוכרח להשתתף במשך השבת בתפלות ובעריכת השולחן, וכיון שלא היה רגיל בכך, החליט להמתין עד מוצאי שבת.
במוצאי שבת המתין כמה שעות – בכדי שהיית זמן נסיעה מביתו לסטולין. ונכנס למעון קדשו של הרבי, וסיפר על מטרת בואו, היות והציע את עצמו להתקבל לשו"ב בעיירה פלונית שרוב אנשיו הם חסידים של הרבי, ואמרו לו שכדי שיוכל להתקבל, עליו לנסוע להרבי ולקבל הסכמתו וברכתו.
הרבי פנה בשאלה אל האורח, מתי הגיע לסטולין? ענה האורח זה עתה הגעתי. אמר לו הרבי, אילו היית אומר את האמת, שאתה כבר נמצא כאן עוד מערב שבת, אלא שקשה היה עליך התפלות הארוכות, הרי הייתי נותן את הסכמתי, כי אין אני מקפיד על זה כלל וכלל שיבואו לכבדני. אבל עכשיו שהוצאת מפיך דבר שקר, אין באפשרותי לתת הסכמה לקבל אותך כשוחט.
