הקשר בין מו"מ באמונה לקביעות עתים לתורה
מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק (כג, ז).
הנה אמרו חז"ל (קידושין מ:) אין תחילת דינו של אדם אלא על דדברי תורה. והק' שם התוס' מהא דאי' בשבת דכשמכניסין אדם לדין אומרים לו לראשונה נשאת ונתת באמונה, יע"ש מה שתי' בזה.
וי"ל עוד בדרך צחות, דהנה הרבה בבני אדם מתנצלים שמה שאינם עוסקים בתורה משום שראשו עליו ככרמל ואינו מיושב מחמת הצרות והדאגות וכדו', והנה אדם תם נושא ונותן באמונה, כי לרמות ולשקר צריך חריפות השכל ודעת האיך לעשותה, אבל מי שהוא בעל ערמה וחריף השכל ויודע לעשות כל מיני עסקות שונות בכל מיני האופנים עליו מתעוררת הקושיא למה לא עסקת בתורה.
ואם תאמר דאין לך ראש מיושב לזה הלא חזינן דיש לך ראש מיושב לכל מיני ערמימיות ועסקים שונים, וא"כ אף לתורה ראשך מסוגל ומיושב ומדוע לא למדת תורה, ולפי"ז מיושב דהשאלה עסקת בתורה עם השאלה דנשאת ונתת באמונה מאוחדים ועולים יחד בקנה אחד.
