הקוויטל הראשון אצל מרן החזון איש זצ"ל
וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (ו, ט).
להרה"ח רבי משה בוים ז"ל היה קרוב משפחה שהתגורר בלאנדאן, ובאחד הימים נזקק הקרוב לישועה. נכנס רבי משה למעונו של הגאון בעל חזון איש זצללה"ה ונתן לו קוויטל עבור קרובו, בתחילה חייך החזון איש בראותו את הקוויטל, כאומר מה לו ולקוויטל הרי איננו רבי.
סיפר רבי משה להחזו"א שהגה"ק רבי יהושע מקוטנא בעל הישועות ישראל זי"ע היה נוסע לכ"ק מרן רביה"ק אדמו"ר הזקן מאלכסנדר זי"ע, ובסוף ימיו התחיל לקבל קוויטלעך בעצמו.
כאשר סיפרו זאת לאדמו"ר הזקן, נענה ואמר "בכח התורה אפשר לקרא קוויטלעך".
כאשר שמע זאת החזון איש נענה ואמר "ננסה", ונטל את הקוויטל לקרוא. ויהי כראות רבי משה כן, נעמד מלא קומתו. שאלו החזון איש מפני מה עמדת, והשיב שאצל החסידים מקובל שקוויטל זה כאורים ותומים, וכאשר שאלו באורים ותומים היו צריכים לעמוד, נענה החזו"א ואמר "אם כן גם אני צריך לעמוד, שכן הכהן הנשאל באורים ותומים גם כן היה עומד".
נעמד החזו"א ממקומו וקרא את הקוויטל, והשיב שיאמר לקרובו שיבדוק את המזוזות בביתו.
שלח רבי משה לקרובו את דברי החזו"א שיבדוק את המזוזות שבביתו. לאחר זמן מה הגיע מכתב מקרובו שאכן בדק את כל המזוזות בביתו, חמשה עשר במספר, ונמצאו כולם כשרות. כאשר סיפר זאת רבי משה להחזו"א, השיב ואמר "שיבדוק היטב, יש לו עוד מזוזה אחת שלא בדק אותה". תיכף שלח ר' משה מכתב לקרובו שישנה עוד מזוזה אחת לבדוק, ואכן כך הוה, שמצא הלה עוד מזוזה אחת בביתו שלא נבדקה. ואכן, מאותה עת החל החזון איש לקבל קוויטלעך.
