הלקח המאלף שלמד המשפיע רבי מענדל פוטרפאס ממשוגע אחד...
וְעַתָּה יֵרֵא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם (מא, לג).
סיפר הגה"ח המשפיע רבי מענדל פוטרפאס ז"ל: בימי כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, חי בליובאוויטש יהודי שהיה חולה במחלת הרוח משוגע ל"ע, אותו יהודי ניסה מספר פעמים להכנס ליחידות אצל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש, אך כמובן שלא הכניסו אותו, ולא עוד אלא שהזהירוהו, שבאם יהין לנסות להכנס, מרה תהיה אחריתו.
הרבי מוהר"ש רגיל היה, עקב מצב בריאותו, לנסוע בכל יום לטיול במרכבתו לשאוף אויר, משראה המשוגע כי אין לו שום אפשרות להכנס לרבי, החליט להתחכם.
הוא המתין בצד הדרך, בה היה הרבי נוהג לנסוע ממרכבתו, וכאשר חלפה המרכבה על פניו, הוא קפץ עלה על העגלה, והנה הוא כבר עומד ליד הרבי ומדבר עמו...
העגלון התקצף מאוד על חוצפה נוראה זו, וכמעט שהצליף בו באותו משוגע בשוטו, אך הלה כבר עמד ליד הרבי ולא היתה שום אפשרות לפגוע בו, חלפו מספר דקות, בהם הלז שואל והרבי משיב לו, ואז קפץ המשוגע מן העגלה וברח.
החסידים שראו את כל שארע, התנפלו עליו, וכמעט שהפליאו בו את מכותיהם: משוגע שכמותך, איך אתה מעז להטריד את הרבי?"
הסביר להם המשוגע: "היתה לי שאלה כבדת משקל לשאול, יש לי חבר 'משוגע' כמוני, שגר בעיר 'וויטעבסק', הגדולה פי עשרים מליובאוויטש, והוא שם 'משוגע' יחיד, הוא פנה אלי בהצעה לעבור לגור בעירו, "כאן בוויטעבסק", טען, יש מספיק פרנסה לעוד כמה משוגעים - וטובים השנים מן האחד – "ואילו בליובאוויטש יסתדרו גם בלעדיך"...
"היה לי ספק אם לקבל את הצעתו או לא, וידעתי שלא עוברים דירה בלי לשאול את הרבי, מכיון שלא נתנו לי להכנס לרבי, לא היתה לי ברירה, התחכמתי, קפצתי לתוך העגלה, ושאלתי את שאלתי.
"הרבי ענה לי להישאר בליובאוויטש, באמרו: שגם ליובאוויטש זקוקה לאחד כמוני..."
נדו לו השומעים בראשם: "משוגע"!
החזיר להם המשוגע: "משוגע, משוגע" אבער שֵֹכֶל דארף מען האבן..." (משוגע משוגע, אבל שכל צריך שיהיה...)
וחזר המשפיע ר' מענדל שוב ושוב, כשדמעות זולגות מעיניו: "הערט זיך איין! משוגע, משוגע, אבער שֵֹכֶל דארף מען האבן..."
