היעב"ץ מביא פירוש נפלא ששמע מאביו בהיותו תינוק
וַיִּחַר אַף אֱלֹקִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא (כב, כב).
בגליון החומש של היעב"ץ נמצא כתוב בכתי"ק וז"ל: מאבי הגאון [החכם צבי] ז"ל שמעתי כשהייתי תינוק, ביאור נחמד בכתוב הלז, שהקשה איך חרה אף אלקים אז, הלא אמרו (ברכות ז, א) דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם וכו'.
ואמר שזה בא הכתוב לתרץ במה שכתב 'כי הולך הוא', כלומר לפי שהיה אז מהלך ואינו יכול לכוון היטב, כמו שאמרו במתפלל, היה רוכב על החמור ירד, היה מהלך בדרך יעמוד (ראה שו"ע או"ח סי צד), ולקללתו היה צריך כוונה עצומה, כמו שאמרו (ברכות שם) שאין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם, ולכן לא נמנע הקב"ה מלכעוס בשעה שבלעם היה בדרכו.
