הטעם שלא מצינו בחז"ל להמליץ זכות על קרח

וַיִּקַּח קֹרַח וגו' (טז, א).

הטעם דמצינו בגמ' דהכל מתרצים את המקושש ועוד אחרים כיו"ב, ולקרח לא מצינו אחד שיתרץ אותו, ואף דהיה חכם גדול כמו שכתוב במדרש (תנחומא קורח ה') ומטועני ארון. ואמר בזה הרה"ק רבי דוב בעריש מביאלה זי"ע (נפ' כ"ה סיון תרל"ו):

הטעם הוא, דכולם אף שהיו טועים בדעתם, סיכנו את נפשם לחוד לפי דעתם, אם כן לפי זה שפיר מתרצינן דכוונתו, דהתכוון לזה ולזה.

 אבל קרח אף שטעה לדעתו היה לו לסכן את נפשו לבד, ומדוע הכניס את נפשות אחרים בזה לסכנה, מה שהם לא עמדו בדעת זה, ועל זה אין שום תירוץ לעורר מחלוקת בין אנשים אחרים, מה שהם לא היו בבחינה זו, על כן אין שום תירוץ עליו כלל.

מגיד דבריו ליעקב - בפרשתנו