ההבדל בין מתיקות לימודם של זקני חכמים לוויכוחי הסרק של זקני עמי הארץ
אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וגו' (כו, ג). וברש"י שתהיו עמלים בתורה.
שח הגה"צ המגיד מישרים המפו' רבי שלום הכהן שבדרון זצ"ל: זכורני, פעם אחת באתי למושב זקנים לרגל איזה ענין, ובהיותי במקום עברתי ליד בית הכנסת ונכנסתי לתוכו, זה היה קרוב לשעת צהרים, ובמקום לא היה אלא אדם אחד בלבד - 'רבי בנציון אלפס' ישב שם לבדו ליד גמרא גדולה ולמד במתיקות שלא אוכל לתארה, לבי ממש נמוג ועמדתי מהצד שעה ארוכה כדי להתבונן במחזה הזה.
אחר כך עזבתי את המקום, וכשהייתי כבר ברחוב, ראיתי שליד פתח מושב הזקנים עומד ספסל ארוך שעליו ישבו זקנים וזקנות, נעצרתי לרגע ושמעתי זקנה אחת אומרת "ארבעים ושתים", מהצד השני של הספסל ענה לה זקן אחד: אין את יודעת מה שאת מדברת, "ארבעים ושלוש"!...
נתמלאתי סקרנות ורציתי להבין על מה כאן הויכוח ביניהם. והנה, כעבור דקה אני שומע זקנה אחרת אומרת: ארבעים ושלוש, וזקן אחר עונה כנגדה: שוטה, ארבעים וארבע!... וכך הדבר נמשך: ארבעים וארבע, ארבעים וחמש, ארבעים ושש, והויכוח מתגבר ומלווה צעקות וגידופים, עד שלבסוף תפסתי מה קורה ביניהם.
הם סיימו לאכול את ארוחת הצהרים ונשארו באפס מעשה. יצאו, איפוא, החוצה, התיישבו על הספסל והתחילו לספור כמה אוטובוסים עברו, ובעוד שהזקנים הגיעו כבר לארבעים ושלוש - הגיעו הזקנות רק לארבעים ושתים, ועל זה התנהל הויכוח: כמה אוטובוסים עברו...
באותו רגע שמתי לבי לדבר והיפוכו: שם, בבית הכנסת ספון לו רבי בנציון הישיש, המתענג על לימוד התורה, וקולו הערב מתפשט שם בכל הפינות, ואילו עמי ארצות יושבים ברחוב ואין להם במה להעסיק את עצמם אלא בויכוח סרק!...
