האבן שהאירה בתיבה - היתה אבן של שבט לוי בחושן
צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וגו' (ו, טז). וברש"י "צהר" יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טובה המאירה להם.
רבינו בחיי על הפסוק: אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר הָאֶחָד (שמות כח, יז) מביא בזה"ל: "לוי היה מפותח על ברקת, נקראת ברקת על שם שנוצצת כברק ומאירה כנר, והוא אבן שתלה נח בתיבה, ממה שכתוב צהר תעשה לתיבה וכו' ונתנה ללוי מפני ששבט לוי היו מאירין בתורה וכו' וסגולת האבן הזאת שהיא מחכימת פתי ומאירה עינים" עכ"ל.
