בני ישראל טענו: מעולם לא אכלנו טעם בשר כשר
וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה וגו' (יא, ג-ד).
ולכאורה אינו מובן, מה ענין לבשר זכרנו את הדגה. ונבאר, כי במן טעמו כל הטעמים שרצו לטעום בו רק זה המאכל שהיה ידוע להם הטעם היו ממשיכים במחשבה במן לטעום בו זה הטעם, אבל זה המאכל שלא טעמו עדיין לא ידעו האיך להמשיך טעמו במן. והנה, טעם בשר כשר, דהיינו בשחיטה ומליחה כמצותה יש לו טעם אחר מבשר בלא שחיטה ומליחה, והנה, במצרים היו אוכלים בשר בלא מצוה דהיינו בלא שחיטה ומליחה זה, הטעם ידעו; אבל הטעם מבשר הנעשה במצות, זה לא ידעו עדיין טעמו.
וכאן אחר מתן תורה שנצטווינו בבשר על מצות הנ"ל, לא ידעו איך להמשיך טעם כזה במן כדי לטעום בו, אבל טעם דגים טָעמוּ במן מחמת שלא נשתנה טעמן שלא היה בה שום מצות. וזהו שאמרו, "מי יאכילנו בשר" וגו' - 'כשר' כדי לטעום טעמו אחר כך במן, וזהו "זכרנו את הדגה" - טעם דג אנו יכולין לטעום במן, אבל טעם בשר כשר לא וכנ"ל.
