במנהג לומר 'לא-ל אשר שבת' בסיום פר' ויקרא
מכל אשר יעשה לאשמ"ה בה (ה, כו).
שמעתי מהרב הקדוש רבינו מנחם מענדיל מרימינוב זצוק"ל שהמנהג היה מקדם, כשסיים הקורא לקרות פרשת ויקרא שמסיימת לאשמ"ה ב"ה, היו הקהל עונין אחריו 'לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי' שהוא ראשי תיבות לאשמ"ה ב"ה וזה צריך למודעי, מה ענין רמז זה לסיום פרשת ויקרא.
וי"ל שתיבות לאשמה בה שהוא נוטריקון 'לאל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי', רומזים שכמו שהקרבנות מכפרין - כן שמירת שבת גם כן מכפרת, שכל השומר שבת כהלכתו מוחלין לו על כל עוונותיו. וכשנזכה לשמור שבת כהלכתו - נזכה לגאולה העתידה, כמו שאמרו ז"ל, אלמלא שמרו ישראל שני שבתות מיד נגאלין.
