ביקורו של הרה"ק מסאטמאר אצל מרן האהבת ישראל זי"ע
וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ (מה, כד).
הרה"ק בעל ה'דברי יואל' מסאטמאר זי"ע הגיע פעם לביקור אצל הרה"ק בעל ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ זי"ע, וכיבדו שישב לימינו.
הצטדק הרבי מסאטמאר על שיושב לימינו, אך ורק יען שהאהב"י כיבדו, והעיר מה שאיתא בגמרא (יומא לז, א) המהלך לימין רבו הרי זה בּוּר, לכאורה מדוע לא גרס לשון 'היושב' וכדומה אלא כנראה שבהליכה תליא מילתא, ורק בכגון דא גינו חז"ל.
שאל כ"ק אדמו"ר ה'אמרי חיים' (בנו של האהב"י) זצ"ל הלא יהודי צריך להיות תמיד בבחינת 'הולך', פנה הס"ק זי"ע אל הרבי מסאטמאר זי"ע והפטיר: "נו, אדרבה, נשמע מה בפיכם בנדון זה".
ענה ה'דברי יואל' ואמר, שכפי הנראה בעיניו הוא - דבאמת יש הרבה הלכות ודינים הנוהגים בין התלמיד והרב, ובשעת הלימוד אין מקפידים כל כך עליהם, כי אם שלא בשעת הלימוד, כגון בשעת הליכה שאז אין לומדים, כפירוש רש"י ז"ל על הפסוק "אל תרגזו בדרך" שיוסף צוה לאחיו שלא יתעסקו בדבר הלכה, הרי שאין לומדים בשעת הליכה. ולכן מדייקת הגמרא ה"מהלך" לימין רבו, היינו דוקא הולך, שאז אינו לומד - רק זה נקרא בור.
וכאשר נפרד אמר הרבי מסאטמאר למרן האהבת ישראל "ב'כן צ'דיקים י'ראו" (ראשי התיבות י'שראל ב'ן צ'פורה) ענהו האהב"י זי"ע: ח'סידים ב'רינה י'גילו (ר"ת יואל ב"ן חנה).
