אמונה בה' - לא על חשבון חבירו...
וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ (ל, יב).
בספר "תפוחי חיים" מפרש פסוק זה בדרך צחות. הגמ' במסכת חולין (דף קט, א) אומרת, שכל מה שאסר לנו הקב"ה, התיר לנו כנגדו. אסר לנו חזיר, התיר לנו דג שיבוטא, אסר לנו דם, התיר לנו כבד וכו'.
שאל ה"בעל שם טוב" זי"ע, אסר לנו כפירה, ומה התיר לנו? ותירץ, שכאשר בא אליך יהודי לבקש עזרה, אל תאמר לו ה' יעזור, אלא אתה תעזור. וזה רמוז בפסוק שלפנינו "ונתנו איש כופר נפשו", בשעה שצריך לתת, תעשה את עצמך ל"כופר" לשעה קלה ותתמוך בפועל, לא רק באמירה שה' יעזור".
והוסיף עוד, שישנם אנשים שכשמבקשים מהם צדקה, הם מתחמקים בכל מיני תירוצים, והם נותנים רק בשעת צרה. וזה פירוש הפסוק "ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם", שלא יתנו רק בשעה שיש נגף.
