אם מצערים יהודי נענשים על כל פרט ופרט
לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל (כד, ו). וברש"י רחיים הוא התחתונה רכב הוא העליונה.
ולכאורה צ"ע דאחד בלא השני לא שוה כלום ולמה מפרטם התורה כל אחד לבדו.
ואמר כ"ק אדמו"ר רבי יצחק מאמשינאוו זי"ע שהתורה הק' בא ללמדנו שאם מצערים ח"ו ליהודי, הרי כל פרט ופרט נחשב לבדו, ועל כל חלק וחלק מהצער עתיד המצער ליתן דין וחשבון, הגם שאותו הדבר בפני עצמו אינו חשוב כלום, לגבי שאר דברים לא מחלקינן זה מזה..
