איך לגלג המגדף על לחם הפנים שהיא צוננת והלא היה יוצא ממנו הבל חם
וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וגו' (כד, י). וברש"י מהיכן יצא... רבי ברכיה אומר מפרשה שלמעלה יצא, לגלג ואמר, ביום השבת יערכנו, דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום שמא פת צוננת של תשעה ימים, בתמיה.
וכה היה אומר מרן האמרי אמת מגור זי"ע: על המגדף (ויקרא כד, י) אמרו חז"ל שהיה מלגלג על "לחם הפנים" ואומר: "דרך המלך לאכול פת חמה בכל יום! שמא פת צוננת של תשעה ימים? בתמיה!" (תורת כהנים ורש"י שם).
וקשה, הלא ידועים דברי חז"ל (מנחות כט, א) על הכתוב (ש"א כא, ז) "לשום לחם חום ביום הלקחו" כי "נס גדול נעשה בלחם הפנים – כסידורו כך סילוקו", והיינו שגם בעת שסילקו אותו היה הלחם עדיין חם כביום סידורו, ומטעם זה איתא שם שהיו מגביהין את השולחן "ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים, ואומרים להם: ראו חיבתכם לפני המקום – סילוקו כסידורו", וכפי שכתב הריטב"א בחידושיו ליומא (כא, א ד"ה שסילוקו): "נראה כי בשעת שימה ולקיחה היה חם הרבה עד שהיה הבל יוצא ממנו – כלחם היוצא מן התנור, והיינו דאמרינן שמגביהין את השולחן עם הלחם שעליו ומראין אותו לעולי רגלים שיראו הנס הזה, ואי אפשר להם לראות מרחוק שהיה חם – אלא על הדרך שאמרנו שהיה הבל יוצא ממנו". ואם כן כיצד לגלג המגדף ואמר שלחם הפנים היא "פת צוננת"? אתמהה!
אף הוא חזר ויישב באופן נפלא: למה נקרא שמו "לחם הפנים"? לומר שיש לו "פנים" לכאן ולכאן, הכל כפי מה שמסתכלין בו, כענין הכתוב (משלי כז, יט): כמים הפנים לפנים... ולפיכך כאשר איש ישראל היה מביט בלחם הפנים מתוך אמונה והתלהבות – היה רואה אותו חם ולוהט, וכאשר היה מביט בו מתוך קרירות – היה רואה אותו קר... ולכן המגדף שהיה "א קאלטע מענטש" (=איש קר וצונן ביהדותו) ראה את לחם הפנים "פת צוננת"...
וסיים בקצרה: "וכן הוא בכל עניני היהדות... באותו אופן שאיש ישראל מביט בהם – כך הם נראים לעיניו..." והדברים נפלאים!
