כל אחד לקח בחזרה את חבילת צרותיו ולא הסכים להחליפה

ויוצא משה את כל המטות מלפני ה' אל כל בני ישראל ויראו ויקחו איש מטהו (יז, כד).
י"ל בדרך צחות, על פי המימרא בפי הבריות שכל אחד מתלונן על גורלו המר וחושב בדעתו שצרתו גדולה יותר משל חבירו, אולם אם היה רואה לפניו הצרות של האחרים ודאי שהיה בוחר בגורלו ולא היה מסכים להחליף עם צרת חבירו.
והנה "מטה" רומז לצרות שהוא לשון כפיפה ע"ד דכתיב (ויקרא כה, לה) 'ומטה ידו עמך והחזקת בו', ועל כן כאשר הוציא משה את כל המטות וראו את הצרות של כל אחד ואחד מישראל, ויקחו איש מטהו לקח כל אחד המטה שלו והסכים להישאר עם צרותיו מכיון שנוכח לדעת שצרות חבירו מרים הם משלו.
מקור ברוך (להרה"ק מסערט זצ"ל) בפרשתנו