אהרן היה שמח ומקרטע לפני הנרות
וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן וגו' (ח, ג). פירש רש"י: "להגיד שבחו של אהרן, שלא שינה". ושואלים כולם, איזה שבח יש כאן, וכי יעלה על הדעת שאהרן בחיר ה' ישנה מן הציווי שציווהו הקב"ה?! אמר השר שלום מבעלזא זצ"ל, כי כשהיה רבי לוי יצחק מברדיטשוב זצ"ל מקיים מצוה, הוא היה מקפץ ומרקד בהתלהבות רבה, ואם היה מדליק את המנורה, בוודאי השמן היה נשפך והנרות היו נופלים מרוב קפיצות וכרכורים... והיה מי שאמר, כי לפי זה יש לפרש את פשר השבח שנשתבח אהרן "שלא שינה", שודאי גם אהרן הכהן הדליק את המנורה בהתלהבות גדולה, ולמרות זאת הוא נזהר להדליק את המנורה בלי להפוך את כל השמן והנרות...
זהו ווארט חסידי יפה... אבל יש לו סימוכין בחז"ל. אומרת הגמרא (חולין עה, א) כי יש "דג מקרטע". מהו "מקרטע"? אומרים התוספות (שם ד"ה מאי): "פירוש, שקופץ ומדלג בחוזק... ומקרטע לשון כח וחיות גדול". ומביאים התוספות את ספר "הערוך" אשר הביא את המדרש תנחומא (המכונה "מדרש ילמדנו") בפרשת בהעלותך: "וכיון שהוא יוצא ורואה את הנר, מיד הוא מתחיל שמח ועומד ומקרטע לפניו".
אם כן, נאמר במפורש על אהרן שהיה קופץ ומקרטע כשרואה את הנר דלוק. ואם הוא קופץ ומקרטע מראיית הנר, על אחת כמה וכמה שהיה קופץ ומקרטע משמחה בזמן מעשה המצוה עצמו.
ועל כך שיבחו את אהרן, שלמרות שהיה קופץ ומקרטע בהדלקת הנר, נזהר שלא יישפך השמן ולא יפלו הנרות מרוב התלהבותו בקיום המצוה.
ה"שפת אמת" היה אומר, שהקב"ה אינו צריך את המצוות שלנו, אלא הן באו לזכות את ישראל, ועל ידן אנו מתחברים אליו, כי מצוה היא לשון חיבור וצוותא. ואיך מראים לקב"ה שאנו אוהבים אותו ואת מצוותיו? על ידי ששמחים בהן. והדרך לבטא את השמחה היא על ידי שמקפצים ומקרטעים בהתלהבות, וכמו שמצינו אצל דוד המלך, שכאשר העלו את ארון ה' היה "מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי ה'" (שמואל ב ו, טז).
