אבל כבד בכל בית ישראל

אבל כבד בכל בית ישראל

היהדות הנאמנה מתעטפת באבל כבד עם היוודע דבר הבשורה המרה על הסתלקותו לפנות בוקר

אור לכ"ה מנחם אב של שר צבא ולוחם מלחמות ה'

הכהן הגדול מאחיו 

מרן חכם שלום כהן זצוק"ל

ראש ישיבת 'פורת יוסף'

נשיא מועצת חכמי התורה

***

שמשו של מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצ"ל זרחה בירושלים בי"ב טבת תרצ"א בבית הוריו הגדולים הגאון המקובל הקדוש חכם אפרים הכהן זלכה זצ"ל, ראש ישיבת המקובלים 'עוז והדר' ששכנה בישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה בירושלים, ולאמו הצדקת מרת תופחא מלכה ע"ה, בשמחת הברית נקרא בשם 'שלום' על שמו של המקובל רבי שלום שרעבי זצ"ל.

אביו עלה בשנת תרפ"ד לארץ הקודש ולמד אצל חכם חיים שאול הכהן דוויק, 'השד"ה' זצ"ל. לאחר הסתלקות רבו בשנת תרצ"ג, הוכר חכם אפרים בירושלים כיורשו וכראש המקובלים, כעשרים שנה שימש בישיבת פורת יוסף בירושלים כראש המקובלים, העמיד הרבה תלמידים מהישיבה ומחוצה לה, מעולם לא דחה אדם שבא ללמוד הן ביום והן בלילה ובשבת, הוא נפטר בשבת קודש בג' בתשרי תשי"ז ונטמן בהר המנוחות בירושלים.

אביו חכם אפרים זצ"ל למד אצל הגאון הקדוש חכם שמעון אגסי זצ"ל. ההורים שלו היו צריכים לעזוב את בגדאד, ורצו שהוא יבוא אתם. מצד אחד, לא רצה לאבד את הישיבה. מצד שני, מהיכן יהיה לו מה לאכול?

החליט חכם אפרים ללכת לשאול את מרן ה'בן איש חי' כי זכה לקרבה גדולה. ה'בן איש חי' אהב את חכם אפרים, היה מבקש ממנו לבוא אליו בכל עת מצוא. הוא גילה לו פעם, שביקש מבני ביתו שאם הוא מגיע שיכניסו אותו אליו בלי שהיות, ואפילו הוא ישן או מסתגר בחדרו הקדוש ואין רשות לאף אדם להיכנס. אך לחכם אפרים הייתה רשות בכל עת.

בבית אביו הגדול, לא היו פשרות, בענייני כשרות המזון. דקדוק ההלכה היה אצלו עד הקצה האחרון, גם בדור ההוא שהיה קשה להדר בדברים מורכבים, חכם אפרים לא ריחם על עצמו.

בחצר הבית הקים לול תרנגולות. רק מהביצים שלהן אכל ורק מהן היה שוחט. בשבת היו מכניסים מתקן מיוחד שהביצה תתגלגל החוצה מאליה. הייתה לו חומרה שלא לאכול ביצה עד שעברו על העוף עשרים ואחד יום מזמן ההטלה ויצא מכלל טרפה.

בבחרותו למד בישיבת 'פורת יוסף', אצל ראש הישיבה מרן הגאון חכם עזרא עטייה זצ"ל, שם קנה את תורתו יחד עם חכמי ורבני הישיבה בהיותו שקדן עצום שישב ולמד כל העת בהתמדה עצומה.

עשרות בשנים, מאז נתמנה לר"מ בישיבת פורת יוסף והוא עודנו אברך צעיר לימים, מסר מרן ראש הישיבה את נפשו על הרבצת התורה והנחלתה לתלמידים ולעם ישראל כולו.

סדר יומו היה צפוף, בשעה 6:15 היה יוצא מביתו שברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים למקווה לטבילת שחרית. בשעה 7:00 נכנס להיכל ישיבת 'פורת יוסף' הנמצא מספר דקות מביתו, שם היה מתפלל שחרית. לאחר התפילה עולה הרב לביתו לאכול פת שחרית. בשעה 9:30 היה מגיע לישיבה ומוסר שיעור בעיון לתלמידי שיעור ב', השיעור מסתיים לקראת השעה 11:30,. לאחר מכן היה נכנס להיכל הישיבה בכדי לדבר בלימוד עם בחורי הישיבה ולחילופין לקבל קהל לעצה וברכה במשרדי הישיבה, חכם שלום לא היה מקבל קהל בביתו בימים ההם ומי שרוצה לפוגשו יכול לעשות זאת רק בישיבה. בשעה 1:00 בצהריים היה מתפלל הרב תפלת מנחה בבית הכנסת הרמב"ן שברובע היהודי.

משם חוזר לביתו ושוהה שם עד שעות הערב ללימוד רצוף, אלא אם כן יש שיעורים ברחבי הארץ או שמחות לתלמידיו. לגר"ש כהן קבלה מאביו שלא יעבור עליו זמן של ד' אמות ללא תורה. ביום שישי היה מוסר שיעור לבחורי שיעור ב' בישיבה ב'מנחת חינוך', בשבת היה מוסר הגר"ש שיעור בהלכות שבת לבני הקיבוץ ולאברכים. מידי חודש בחדשו נהג לנסוע למסור שיעור בעיר בני ברק. השיעור היה נמסר בכל פעם בבית אחר של אחד מתלמידיו בוגרי הישיבה.

בחודשי אלול, ימי הרחמים והסליחות מרן הרב עובדיה זצ"ל היה לוקח את חכם שלום יחד איתו במסוק, והיו נוסעים לכל ערי הארץ לעצרות התשובה, אלפים היו באים לשמוע את דבר ה', ראש הישיבה היה מדבר לעם בשדות כפי שהיה מדבר לתלמידי הישיבה והם היו נהנים ממנו עצה ותושיה.

חצי שנה לאחר הסתלקותו של מרן הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל שהתבטא על חכם שלום שהוא "פה קדוש" מונה מרן ראש הישיבה זצ"ל לממלא מקומו כנשיא המועצת. ההכרזה הרשמית התקיימה במעמד הקבלת פני רבו בחג הפסח תשע"ד, באולמי ארמונות חן בבני ברק וזאת לבקשת חברי המועצת הגר"ש בעדני, והגר"מ מאיה.

מאז נטל על עצמו את עול הנהגת הציבור הספרדי בארץ ובעולם, היו המונים משחרים לפתחו לבקשת עצה וברכה, ראש הישיבה היה עונה לפונים ולקח על עצמו את משא הדור.

במערכה נגד גיוס בחורי ישראל לצבא כתב מכתב ארוך המכוון נגד המפתים בני ישיבות ללכת לצבא: "הנני פונה בזה לכל אחד ואחד להתחזק בלימוד התורה ובעמלה. גם בעת הזאת אשר לא נדע מה ילד יום בהתגברות שנאת עולם לעם עולם, ואין לנו מגן וצינה גדול לעם ישראל יותר מאשר עמלה של תורה. על כן אזרז שחלילה לבחור באיזה רמה לימודית שהוא, או לנשוי אפי' נמצא בקשיי פרנסה, לעזוב את משמרת הקודש ח"ו, ולא להתפתות לכל מיני גורמים "חרדים" או שאינם חרדים המבטיחים לו עתיד של כסף וכבוד אם יצטרף לאיזה מסלול אפי' קצר מאוד".

אלו דבריו בתחילת מכתבו שעורר הדים רבים בכל גווני הציבור בארץ. בהמשך מכתבו מתייחס נשיא מועצת החכמים למפתים שפועלים לגייס בני ישיבות לצבא בפיתויים שונים ומשונים, וכותב: "כל המפתים והמסייעים הם בכלל מחטיאי הרבים, וכתב רבינו הרמב"ם שאין להם חלק לעולם הבא, ואובדין ונידונין על גודל רשעם וחטאתם".

את מכתבו סיים מרן ראש הישיבה בקריאה לראשי הישיבות והכוללים והוא מבהיר להם כי להם יש את האחריות "להדריך את הבחורים בלכתם ללשכת הגיוס, וגם לבקש מהם לדווח על כל ניסיון שכנוע ופיתוי. ראשי הכוללים יפעילו את השפעתם להניא אברכים שיש להם מחשבה להתגייס ולו לתקופה קצרה".

לא במהרה ישכחו דבריו של מרן ראש הישיבה בעיצומו של כינוס היסטורי של שלוש המועצות של גדולי וחכמי התורה. כשקולו נשנק בבכי נשא את דבריו בצער וביגון: "כל הספרדים הם בבחינת את הנפש אשר עשו בחרן, אני יודע מתוך הישיבה כמה תלמידים שההורים שלהם רוצים שילך לצבא, הם לא מבינים כלום, אם לא שהבנים היו דבוקים ברבנים שלהם, הם היו הולכים לצבא, וע"י הרבנים שומרים עליהם. אם לא יעשו דבר שיכריזו שאין צבא בכלל, ח"ו זה לא ילך.

בתקשורת מסיתים כנגד בני הישיבות, ואצל הספרדים זה מחלחל, עדתנו עלולה להיפגע הכי קשה מגזירה זו, וצריכים ללמוד מאת הנפש אשר עשו בחרן, להכניס כמה שיותר לתורה.

כזכור, בסיום דבריו פרץ מרן ראש הישיבה בבכי נורא אשר גרם לגדולי התורה להזיל דמעה: "אני מבקש שתצא מכאן החלטה שאין צבא ואין כלום, ולא מעניין אותנו הכסף שלהם, מעניין אותנו רק תורה ותורה".

דבריו של ראש הישיבה נשיא מועצת חכמי התורה עוררו הדים רבים בכלי התקשורת וגרמו לקידוש ה' גדול, גדולי התורה ובראשם מרן הגראי"ל שטינמן ניגשו למרן ראש הישיבה וציינו בפניו, כי דבריו הותירו רושם גדול על כולם. מרן הגראי"ל בסיום הכינוס אמר למרן ראש הישיבה: "הדברים של כבודו חיזקו את כולנו, אנחנו צריכים לשמור על האחדות הזאת שיש כאן, וכך נוכל נגד הקמים עלינו".

הקפדתו על כשרות המאכלים ושחיטה הייתה לשם דבר כפי שקיבל בבית אביו הגדול, ראש הישיבה עמד בראש ועדת הכשרות של בד"ץ 'נוה ציון', יחד עם גיסיו הרבנים הגאונים רבי שלמה ורבי מסעוד בן שמעון רבה של בני ברק. בכל ערבי פסחים היה מגיע לאפיית מצות מספר פעמים לעקוב מקרוב אחר תהליך האפייה, גם בשנים האחרונות למרות חולשתו הגיע בכוחותיו הדלים והיה עוקב מקרוב אחר כל החומרות.

דברי תורתו וחיבוריו קובצו למספר ספרים וחוברות 'שיח כהן' – חוברת ובה קובץ שיחות, ה'תשס"ו דובר שלום – על המועדים, תומיך ואוריך – שביבי אור, הנהגות ועובדות, פנינים ואמרות ממרן ראש הישיבה זצ"ל.

עד לפטירתה של רעייתו הרבנית הצדקנית מרת יעל ע"ה בתו של הגאון חכם מנצור בן שמעון זצ"ל, התגורר ברובע היהודי בדירה ברחוב היהודים השייכת לישיבת פורת יוסף, מתוקף תפקידו כראש הישיבה. מאז נפטרה התגורר לסירוגין בביתה של בתו משפחת זיאת בשכונת רמות בירושלים.