קיצור שלחן ערוך הלכות סעודה (סי' מ"ב יז-יח)
סעיף יז:
אָסוּר לְאוֹרְחִים לִטֹּל כְּלוּם מִמַּה שֶּׁלִּפְנֵיהֶם לִתֵּן בְּיַד בְּנוֹ אוֹ בִּתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, כִּי שֶׁמָּא אֵין לְבַעַל הַבַּיִת יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהֵבִיא לִפְנֵיהֶם וְיִתְבַּיֵּשׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם דַּי. אֲבָל אִם יֵשׁ עַל הַשֻּׁלְחָן מוּכָן הַרְבֵּה, מֻתָּר:
סעיף יח:
הַנִּכְנָס לְבַיִת לֹא יֹאמַר, תְּנוּ לִי לֶאֱכֹל עַד שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ הֵם. אָסוּר לֶאֱכֹל מִסְּעוּדָה שֶׁאֵינָהּ מַסְפֶּקֶת לְבַעֲלֶיהָ, שֶׁזֶּהוּ אֲבַק גֶּזֶל אַף עַל פִּי שֶׁבַּעַל הַבַּיִת מַזְמִינוֹ לֶאֱכֹל עִמּוֹ, וְהוּא עָווֹן גָּדוֹל וּמִן הַדְּבָרִים שֶׁקָּשֶׁה לָשׁוּב עֲלֵיהֶם.
