קיצור שלחן ערוך הלכות סעודה (סי' מ"ב ט)

סעיף ט'

אָסוּר לִזְרֹק פַּת אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינָה נִמְאֶסֶת, כִּי הַזְּרִיקָה הִיא בִּזָּיוֹן, וּשְׁאָר מִינֵי אֳכָלִים אִם נִמְאָסִין עַל יְדֵי הַזְּרִיקָה אָסוּר לְזָרְקָן, אֲבָל אִם אֵינָן נִמְאָסִים כְּגוֹן אֱגוֹזִים וְכַדּוֹמֶה מֻתָּר. לֹא יֵשֵׁב עַל שַֹק שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פֵּרוֹת שֶׁנִּמְאָסִים עַל יְדֵי כָּךְ. אֵין נוֹטְלִין אֶת הַיָּדַיִם בְּיַיִן אוֹ בִּשְׁאָר מַשְׁקֶה מִשּׁוּם בִּזָּיוֹן. כְּשֶׁרוֹאֶה אֵיזֶה אֹכֶל מֻנָּח עַל הָאָרֶץ צָרִיךְ לְהַגְבִּיהוֹ. מַאֲכָל שֶׁהוּא רָאוּי לְאָדָם אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ לִבְהֵמָה, מִשּׁוּם בִּזּוּי אֳכָלִין