קיצור שלחן ערוך הלכות נטילת ידים לסעודה (סי' מ' טז-יז)
סעיף טז':
מִי שֶׁבְּאֶמְצַע סְעוּדָה נָגַע בְּגוּפוֹ בַּמְּקוֹמוֹת הַמְכֻסִּים אוֹ שֶׁחִכֵּךְ בְּרֹאשׁוֹ אוֹ שֶׁהִשְׁתִּין מַיִם, צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו פַּעַם שֵׁנִית אֲבָל לֹא יְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם.
וְכֵן אֲפִלּוּ אִם עָשָֹה צְרָכָיו וְנוֹטֵל יָדָיו בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָה, אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדָיִם.
סעיף יז':
הָאוֹכֵל דָּבָר שֶׁטִּבּוּלוֹ בְּמַשְׁקֶה, אוֹ שֶׁבָּא מַשְׁקֶה עַל הַמַּאֲכָל וַעֲדַיִן הוּא לַח מִן הַמַּשְׁקֶה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֵינוֹ נוֹגֵעַ בִּמְקוֹם הַמַּשְׁקֶה, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לִטֹּל יָדָיו תְּחִלָּה, רַק לֹא יְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדָיִם. וְהַרְבֵּה מְקִלִּין בְּדָבָר זֶה, אֲבָל כָּל יְרֵא שָׁמַיִם יֵשׁ לוֹ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמוֹ.
