קיצור שולחן ערוך • סימן כט • מדות שירגיל בהן האדם את עצמו - סעי' יב
סעיף יב':
מִצְוָה עַל כָּל אָדָם לֶאֱהֹב אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְֹרָאֵל כְּגוּפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ.
לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ וְלָחוּס עַל מָמוֹנוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא חָס עַל מָמוֹן שֶׁלּוֹ וְרוֹצֶה בִּכְבוֹד עַצְמוֹ.
וְהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חֲבֵרוֹ עוֹמֵד שָׁם, וְלֹא הִגִּיעַ לוֹ בֹּשֶׁת וְלֹא בִּיְּשׁוֹ, אֶלָּא עָרַךְ מַעֲשָֹיו הַטּוֹבִים וְחָכְמָתוֹ לְמוּל מַעֲשֵֹי חֲבֵרוֹ אוֹ חָכְמָתוֹ, כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה מִכְּלָלוֹ שֶׁהוּא מְכֻבָּד וַחֲבֵרוֹ בָּזוּי, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא עַד שֶׁיָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה.
