קיצור שולחן ערוך: מדות, שירגיל בהן האדם את עצמו (סי' כט ד)
סעיף ד':
וְכֵן הַכַּעַס הִיא מִדָּה רָעָה מְאֹד, וְרָאוּי לָאָדָם לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּה מְאֹד. וְיַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לִכְעֹס, אֲפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁרָאוּי לִכְעֹס. וְאִם צָרִיךְ לְהַטִּיל אֵימָה עַל בָּנָיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ, יַרְאֶה עַצְמוֹ בִּפְנֵיהֶם שֶׁהוּא כּוֹעֵס כְּדֵי לְיַסְּרָם, וּתְהֵא דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. אֲמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ לְרַב יְהוּדָה, אֲחוֹהִי דְּרַב סַלָּא חֲסִידָא, לָא תִרְתַּח וְלָא תֶחֱטֵי (לֹא תִּכְעַס שֶׁמִּתּוֹךְ הַכַּעַס אַתָּה בָּא לִידֵי חֵטְא), לָא תִרְוֵי (לֹא תִשְׁתַּכֵּר בְּיַיִן) וְלָא תֶחֱטֵי.
עוֹד אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל, כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וְכָל מִינֵי גֵיהִנּוֹם שׁוֹלְטִים בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָֹרֶךָ וְגַם רָשָׁע לְיוֹם רָעָה. בַּעֲלֵי כַּעַס אֵין חַיֵּיהֶם חַיִּים, לְפִיכָךְ צִוּוּ לְהִתְרַחֵק מִן הַכַּעַס, עַד שֶׁיַּנְהִיג עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ אֲפִלּוּ לִדְבָרִים הַמַּכְעִיסִים. וְזוֹ הִיא דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְדֶרֶךְ צַדִּיקִים, שֶׁהֵם עֲלוּבִין וְאֵינָם עוֹלְבִין שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָן מְשִׁיבִין, עוֹשִֹין מֵאַהֲבָה וּשְֹמֵחִים בְּיִסּוּרִים, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר, וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ:
