קיצור שולחן ערוך מדות, שירגיל בהן האדם את עצמו (סי' כט ב)
סעיף ב':
הַדֶּרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר הוּא, שֶׁיַּרְגִּיל הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ אֶמְצָעִי. לֹא יִתְאַוֶּה אֶלָּא לִדְבָרִים, שֶׁהַגּוּף צָרִיךְ לָהֶן וְאִי אֶפְשָׁר לִחְיוֹת זוּלָתָן. כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, צַדִּיק אוֹכֵל לְשֹבַע נַפְשׁוֹ.
וְכֵן לֹא יְהֵא עָמֵל בַּעֲסָקָיו, אֶלָּא לְהַשִֹּיג דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לְחַיֵּי שָׁעָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק. וְלֹא יִקְפֹּץ יָדָיו בְּיוֹתֵר וְגַם לֹא יְפַזֵּר מָמוֹנוֹ, אֶלָּא יִתֵּן צְדָקָה כְּפִי מַסָּת יָדוֹ וּמַלְוֶה כָּרָאוּי לְמִי שֶׁצָּרִיךְ.
וְלֹא יְהֵא מְהוֹלָל וְשֹוֹחֵק וְלֹא עָצֵב וְאוֹנֵן, אֶלָּא שָֹמֵחַ כָּל יָמָיו בְּנַחַת, בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. וְכֵן בִּשְׁאָר רֹב הַמִּדּוֹת, מִי שֶׁהוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִי נִקְרָא חָכָם.
