קיצור שולחן ערוך • סימן לד • הלכות צדקה - סעי' ז-ח
סעיף ז':
כָּל הַנּוֹתֵן צְדָקָה לְעָנִי בְּסֵבֶר פָּנִים רָעוֹת וּפָנִים כְּבוּשׁוֹת בַּקַּרְקַע, אֲפִלּוּ נָתַן לוֹ אֶלֶף זְהוּבִים אִבֵּד זְכוּתוֹ וְהִפְסִידָהּ, וְעוֹבֵר עַל, וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ וְגוֹ', אֶלָּא צָרִיךְ לִתֵּן בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבְשִֹמְחָה וּמִתְאוֹנֵן עִמּוֹ עַל צָרָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר אִיּוֹב, אִם לֹא בָכִיתִי לִקְשֵׁה יוֹם עָגְמָה נַפְשִׁי לָאֶבְיוֹן.
וִידַבֵּר לוֹ דִּבְרֵי תַּנְחוּמִים וְנִחוּמִים שֶׁנֶּאֱמַר, וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִין.
סעיף ח':
אָסוּר לְהַחֲזִיר אֶת הֶעָנִי שֶׁשָּׁאַל רֵיקָם וַאֲפִלּוּ אַתָּה נוֹתֵן לוֹ גְּרוֹגֶרֶת אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר, אַל יָשֹׁב דַּךְ נִכְלָם. וְאִם אֵין בְּיָדְךָ כְּלוּם, מַה לִּתֵּן לוֹ, פַּיְּסֵהוּ בִּדְבָרִים. וְאָסוּר לִגְעֹר בֶּעָנִי אוֹ לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ עָלָיו בִּצְעָקָה, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ נִשְׁבָּר וְנִדְכָּא, וַהֲרֵי הוּא אוֹמֵר, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. וְאוֹי לוֹ לְמִי שֶׁהִכְלִים אֶת הֶעָנִי. אֶלָּא יִהְיֶה לוֹ כְּמוֹ אָב בֵּין בְּרַחֲמִים בֵּין בִּדְבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר, אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים.
