קיצור שולחן ערוך הִלְכוֹת מַשָֹּא וּמַתָּן (סי' סב יז)
סעיף יז':
וְכֵן מִי שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ לִתֵּן לוֹ אֵיזֶה מַתָּנָה קְטַנָּה, שֶׁזֶּה סָמַךְ דַּעְתּוֹ שֶׁבְּוַדַּאי יִתֵּן לוֹ, אִם חָזַר וְלֹא נָתַן לוֹ, הֲרֵי זֶה מִמְּחֻסְּרֵי אֲמָנָה. אֲבָל מַתָּנָה מְרֻבָּה, אֵין בָּהּ חֶסְרוֹן אֲמָנָה שֶׁהֲרֵי זֶה לֹא סָמַךְ דַּעְתּוֹ עַל זֶה, וּמִכָּל מָקוֹם בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹמֵר לִתֵּן לוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּדַעַת גְּמוּרָה וְלֹא יְהֵא בְּדַעְתּוֹ לְשַׁנּוֹת, כִּי לְדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב, אָסוּר מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר, אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם.
מַה תַּלְמוּד לוֹמַר הִין צֶדֶק, וַהֲלֹא הִין בִּכְלַל אֵיפָה הוּא, אֶלָּא שֶׁיְּהֵא הֵן שֶׁלְּךָ וְלָאו שֶׁלְּךָ צֶדֶק. וְכָל זֹאת לְעָשִׁיר, אֲבָל הָאוֹמֵר לִתֵּן לְעָנִי בֵּין מַתָּנָה מוּעֶטֶת בֵּין מַתָּנָה מְרֻבָּה, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ מִן הַדִּין, מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשָֹה כְּמוֹ נֶדֶר, וַאֲפִלּוּ גָּמַר בְּלִבּוֹ לִתֵּן ׀ צָרִיךְ לְקַיֵּם מַחֲשַׁבְתּוֹ:
