קיצור שולחן ערוך הִלְכוֹת מַשָֹּא וּמַתָּן (סי' סב יא-יב)
סעיף יא':
חַיָּבִים רָאשֵׁי הַקָּהָל לְהַעֲמִיד מְמֻנִּים, שֶׁיִּהְיוּ מְחַזְּרִים עַל הַחֲנֻיּוֹת, וְכָל מִי שֶׁנִּמְצְאָה אִתּוֹ מִדָּה חֲסֵרָה אוֹ מִשְׁקָל חָסֵר אוֹ מֹאזְנַיִם מְקֻלְקָלִים, לְהַכּוֹתוֹ וּלְקָנְסוֹ כַּנִּרְאֶה בְּעֵינֵיהֶם:
סעיף יב:
אָסוּר לְאָדָם לְהַשְׁהוֹת מִדָּה חֲסֵרָה בְּבֵיתוֹ אוֹ בַּחֲנוּתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֵד בָּהּ, וְאִם שׁוֹהֶה עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר, לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה, לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתֶךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. וַאֲפִלּוּ לַעֲשֹוֹת אֶת הַמִּדָּה עָבִיט לְמֵי רַגְלַיִם אָסוּר, שֶׁמָּא יָבֹא מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ וְיִמְדֹּד בָּהּ. וְאִם יֵשׁ מִנְהָג בָּעִיר שֶׁאֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְּמִדָּה הָרְשׁוּמָה בְּרֹשֶׁם הַיָּדוּעַ, וְזוֹ אֵינָהּ רְשׁוּמָה, מֻתָּר לְהַשְׁהוֹתָהּ:
