ממנהגי - סדר סעודת חמשה עשר בשבט (א')
אכילת פירות העץ:
נוהגים להרבות ביום זה באכילת מיני פירות של אילנות [(מגן אברהם סי' קלא ס"ק טז) וכף החיים (שם ס"ק צז) בשם תיקון יששכר (דף סב כ"ה). ובשבט מוסר (פט"ז אות קט) כתב בצוואה לבנו, שיהיה זהיר לברך על הפירות בט"ו בשבט שמנהג ותיקין הוא. וכ"כ הגר"ח פלאג'י בס' מועד לכל חי (סי' ל סק"ז) שנהגו רוב תפוצות ישראל לסדר בשלחן מכל פירות האילן ופירות הארץ עד אשר תשיג ידו, וכל אחד מברך על פרי אחד].
ומנהג ישראל תורה [ובס' תורת איש (אונגר, ח"א עמ' קל) הביא בשם המגלה עמוקות, שאכילת פירות בט"ו בשבט הוא סגולה לרפואה].
זמן אכילת הפירות:
יש שנהגו לאכול את הפירות בתוך הסעודה. ויש שכתבו שראוי לאוכלם שלא בתוך הסעודה, כדי שיוכלו להרבות על ידי זה בברכות. ונהרא נהרא ופשטיה. ~ יש שנהגו לאכול את הפירות בליל ט"ו בשבט [בס' אבן ישראל (עמ' כו) ציין למש"כ בס' וילקט יוסף (שנה טו, קו' י סי' צג) שמימיו ראה שמקפידים לאכול את הפירות ביום הט"ו, וסימנא מילתא הוא "אך בחמשה עשר באספכם את תבואת הארץ". ובודאי גם בזה נאמר מנהג ישראל תורה הוא. הן אמת חקר שביותר היה ראוי לאכלם בליל התקדש חג ר"ה לאילנות, על דרך סימנא שעושים בליל ר"ה. אך כתב שאלו הנוהגים לומר ט"ו שיר המעלות, א"כ אין זמן קריאת תהלים בלילה. ועיין בס' שבט מיהודה (להרה"ק מלובלין, בשלח ט"ו בשבט שנת תרסח, ד"ה נסתפקנו) שמשמע ממנו שיש ענין לאוכלם גם ביום וגם בלילה], ויש שנהגו לאכול את הפירות ביום. ונהרא נהרא ופשטיה.
