ממנהגי ודיני עשרת ימי תשובה
דרשת שבת שובה: המנהג בכל תפוצות ישראל שרב העיר דורש בשבת תשובה ברוב עם. והרבה דברו מזה בספרים, שיהיה הדרוש בהתעוררות תשובה ודברי תוכחת מוסר.
ומכל מקום גדולי הדור וחסידי עולם מדור דור, נהגו לדרש בסלסול ופלפול במשא ומתן של הלכה. ואם כי לא עליהם תהיה תלונותם של המדברים בזה, אף הם לא אמרו אלא כנגד המשחיתים דרכם ואחזו שער בשער נימא בחבל בפלפולים של הבל ונפשם עיפה לאורגים קורי עכביש פרחם מק ושרשם יבש ולא באלה חלק דורש טוב לעמו נאה דורש ונאה מקים מסברא ישר דברי אמת, ולכוין ההלכה לתלמיד ומשיאה על גבי חברתה, לחדד בה התלמידים והדברים מצד עצמם כנים ואמתיים חזקים כראי מוצק על אדני יסוד מוסד וכו'. ומנהג חכמים כאשר כלה לדבר במשא ומתן של הלכה, הם דורשים מקרא ואגדה ויגלו אזנם למוסר והתעוררות תשובה.
והמאריך במדרשים ואגדות לסלסל ולפלפל בהם, אף שהם דברים של טעם ומתוקים לחך, אין זה דרך ישר לפני איש בעל ההמון אשר נפשו אותה לשמע דבר אגדה ומוסר (מטה אפרים - סי' תרב סמ"א).
והעיקר להורות לעם דרכי ה' ללמד המעשה אשר יעשון, ולכן בשבת שובה ידרוש לפניהם הלכות יוה"כ וחג הסוכות, לבד מה שדורש מענין התשובה, אבל אם יהיה הדרשה רק בפלפול או דרוש בעלמא אין יוצאים בזה ידי חובה (משנ"ב - סי' תכט סק"ב).
