מדיני ומנהגי ערב יום כיפורים
אכילה בערב יום הכיפורים: חז"ל דרשו מצוה זו מהפסוק 'ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש', ואמרו שכל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי, וכוונת התורה היא, הכינו עצמכם בתשיעי לעינוי של מחר (יומא פא, ב). והשכר על האכילה מרובה, כאילו הצטער והתענה (משנ"ב סק"א).
אם אכל פעם אחת ביום יצא ידי חובתו (שו"ע הרב - סי' תרד ס"א). אבל יש אומרים שבכל אכילה ואכילה מקיימים מצוה. ויש המדקדקים שאינם מפסיקים מאכילה בכל ערב יוה"כ, רק לועסים צמוקים וכדומה, כדי שיהיו עסוקים כל היום במצוה זו, אבל למעשה נראה שעדיף לאכול בכל פעם שיעור ככותבת בכדי אכילת פרס, שאז בוודאי מקיימים מצות עשה באכילה (ראה בס' מועדים וזמנים - ח"א סי' נג).
חכמינו ז"ל הפליגו הרבה בזו המצוה, והטעם בזה, שאחר שהוא שמח וטוב לב בהאמינו אמונה שלימה שליום המחרת יהיה יום סליחה וכפרה לכל עדת ישראל, ובאותה שמחה אוכל ושותה ומטיב אל לבו, על כן למצוה יחשב לו, שהוא מראה בזה את רחמיו יתברך על עמו ישראל (ערוגות הבושם, מובא בסידור אוצר התפילות).
בסעודה המפסקת אין אוכלים דגים. אכן בסעודת שחרית אוכלים דגים (טור - סי' תרד, מטה אפרים - סי' תרה סי"ח), ונוהגים גם כן לאכול בה בשר עוף (משנ"ב - ס"ק טז).
מנהג ישראל לאכול קרעפלעך בסעודה זו, והוא מאכל בשר המכוסה בבצק, ונאמרו על זה כמה טעמים (ראה בליקוטי מהרי"ח - ערב יוה"כ).
כיון שהוא יום טוב, לכן נוהגים לפרוס מפה על השולחן, כדרך שאוכלים בימים טובים.
