מדיני בדיקת חמץ

זמן הבדיקה:

הזמן שצריך לבדוק: בתחילת ליל י"ד בניסן, תיכף אחר צאת הכוכבים, בודקים את החמץ לאור הנר, בחורים ובסדקים, בכל המקומות שדרך להכניס שם חמץ.

כיבוד הבית: נהגו לכבד הבית והחדרים ביום י"ג, כדי שיוכלו לבדוק בלילה כראוי בזמנה, ובלא כיבוד א"א לבדוק כראוי. ובעת הבדיקה המנהג ליטול נוצות ולכבד היטב במקום החורים והסדקים לגרור משם החמץ עם הנוצה.

אכילה ומלאכה משהגיע הזמן: יזהר כל אדם שלא יתחיל בשום מלאכה ולא יאכל חצי שעה קודם זמן הבדיקה, עד שיבדוק. וטעימה בעלמא מותרת, דהיינו פת רק עד כביצה, או פירות אפילו הם הרבה. ומשהגיע זמן הבדיקה אפילו בפירות אין נכון לשהות הרבה.

הנחת פתיתים:

טעם הנחת הפתיתים: נוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם המוצא, כדי שלא תהא ברכתו לבטלה, ומ"מ אם לא הניח אף אם לא מצא חמץ כלל אין ברכתו לבטלה. וכיום שהמנהג לכבד ולנקות הבית מכל חמץ, יש למנהג זה יסוד מדינא.

מנין הפתיתים: יש נוהגים להניח עשרה פתיתים, וכ"כ האר"י ז"ל.

גודל הפתיתים: העשרה פתיתים צריך שיהיו כל אחד פחות מכזית, כדי שאם יאבד אחד מהם, לא יהיה צריך בדיקה אחריו, ויצטרך לחזור ולבדוק את כל הבית. ויניח פתיתי חמץ קשה, כדי שלא יתפרר. ויש להזהר שלא יאבד אחד מן הפתיתים הללו.