קיצור שולחן ערוך • סימן כט • מדות שירגיל בהן האדם את עצמו - סעי' יד-טו
סעיף י"ד:
אָסוּר לְאָדָם לְבַקֵּשׁ דִּין מִן הַשָּׁמַיִם עַל חֲבֵרוֹ שֶׁעָשָֹה לוֹ רָעָה, וְדַוְקָא בִּדְאִית לֵיהּ דַּיָּנָא בְּאַרְעָא. וְכָל הַצּוֹעֵק עַל חֲבֵרוֹ הוּא נֶעֱנָשׁ תְּחִלָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דַּאֲפִלּוּ לֵית לֵיהּ דַּיָּנָא בְּאַרְעָא אָסוּר לִצְעֹק עָלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ תְּחִלָּה.
סעיף טו:
הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁחָטָא אוֹ שֶׁהָלַךְ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹב, מִצְוָה לְהַחֲזִירוֹ לְמוּטָב וּלְהוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא חוֹטֵא בְּמַעֲשָֹיו הָרָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר, הוֹכֵחַ תּוֹכִיח אֶת עֲמִיתֶךָ. וְהַמּוֹכִיח אֶת חֲבֵרוֹ בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינוֹ בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹם, צָרִיךְ לְהוֹכִיחוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וִידַבֵּר לוֹ בְּנַחַת וּבְלָשׁוֹן רַכָּה, וְיוֹדִיעוֹ שֶׁאֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ אֶלָּא לְטוֹבָתוֹ, לַהֲבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְכָל שֶׁאֶפְשָׁר בְּיָדוֹ לִמְחוֹת וְאֵינוֹ מוֹחֶה, הוּא נִתְפָּס בְּעָווֹן זֶה כֵּיוָן שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִמְחוֹת:
