מדות, שירגיל בהן האדם את עצמו (סי' כט המשך סעיף יז)
המשך סעיף י"ז:
וְאִם חָטָא כְּנֶגְדּוֹ וְהוּא צָרִיךְ לְהוֹכִיחוֹ, לֹא יַכְלִימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר, וְלֹא תִשָֹּא עָלָיו חֵטְא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּדְבָרִים, שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֲבָל בְּדִבְרֵי שָׁמַיִם, אִם לֹא חָזַר כְּשֶׁהוֹכִיחוֹ בַּסֵּתֶר מַכְלִימִין אוֹתוֹ בָּרַבִּים, וּמְפַרְסְמִים חֶטְאוֹ, וּמְחָרְפִים אוֹתוֹ בְּפָנָיו, וּמְבַזִּין וּמְקַלְּלִין אוֹתוֹ, עַד שֶׁיַּחֲזֹר לְמוּטָב, כְּמוֹ שֶׁעָשֹוּ כָּל הַנְּבִיאִים בְּיִשְֹרָאֵל. וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם אוֹנָאַת דְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר, וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל, עֲמִיתוֹ ׀ עַם שֶׁאִתְּךָ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת, הִזְהִירָה הַתּוֹרָה עַל אוֹנָאָתוֹ, וְלֹא עַל הָעוֹבֵר עֲלֵיהֶן, וְלֹא חָזַר בּוֹ לְאַחַר שֶׁהוֹכִיחוּהוּ בַּסֵּתֶר וּבְלָשׁוֹן רַכָּה:
