דינים מן שבעה עשר בתמוז עד תשעה באב (סימן קכב יד-טו)

סעיף י"ד:

אָבֵל שֶׁחָל יוֹם שְׁלשִׁים שֶׁלּוֹ בִּשְׁמוֹנָה עָשָֹר בְּתַמּוּז אוֹ אַחַר כָּךְ עַד עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ אָב, מֻתָּר לוֹ לְהִסְתַּפֵּר. אֲבָל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ וָאֵילָךְ גַּם בִּכְהָאי גַּוְנָא אָסוּר בְּכִבּוּס וּבְתִסְפֹּרֶת (עַיֵּן אֵלִיָּהוּ רַבָּא סִימָן תקנ"א סְעִיף קָטָן ל"ב).

סעיף טו:

מִילָה שֶׁהִיא בְּתִשְׁעָה יָמִים אֵלּוּ, נוֹהֲגִין שֶׁהַמּוֹהֵל וְהַסַּנְדָּק וַאֲבִי הַבֵּן וְאִמּוֹ לוֹבְשִׁין בִּגְדֵי שַׁבָּת, אֲבָל הַמַּכְנִיס אֶת הַתִּינוֹק (געפאטער) אָסוּר. אַךְ הָאִשָּׁה הַמַּכְנֶסֶת אֶת הַתִּינוֹק נוֹהֶגֶת לִלְבֹּשׁ בִּגְדֵי שַׁבָּת, כֵּיוָן שֶׁזֶּהוּ כָּל מִצְוָתָהּ. וְגִלּוּחַ יֵשׁ לְהַתִּיר לָהֶם קֹדֶם שַׁבַּת חֲזוֹן אֲבָל אַחַר כָּךְ אָסוּר.