דינים מן שבעה עשר בתמוז עד תשעה באב (סימן קכב יא-יב)
סעיף י"א:
נָשִׁים שֶׁנּוֹהֲגוֹת שֶׁלֹּא לְסַדֵּר הַחוּטִין לַאֲרִיגָה מִשּׁוּם דְּזֶה נִקְרָא שְׁתִי, וְכֵיוָן שֶׁבָּטְלָה אֶבֶן שְׁתִיָּה שֶׁהָיְתָה בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הֶחֱמִירוּ עֲלֵיהֶן בָּזֶה, אָסוּר לְהַתִּיר לָהֶן:
סעיף יב:
אֵין רוֹחֲצִין בְּתִשְׁעָה יָמִים אֵלּוּ אֲפִלּוּ בְּצוֹנֵן. אַךְ לִרְפוּאָה כְּגוֹן יוֹלֶדֶת אוֹ מְעֻבֶּרֶת שֶׁקְּרוֹבָה לָלֶדֶת שֶׁטּוֹב לָהּ לִרְחֹץ, וְכֵן אָדָם חָלוּשׁ, שֶׁצִּוָּה אוֹתוֹ הָרוֹפֵא לִרְחֹץ מֻתָּרִין לִרְחֹץ, אֲפִלּוּ בְּחַמִּין. וְכֵן נִדָּה רוֹחֶצֶת וְטוֹבֶלֶת כְּדַרְכָּהּ. וְאִם טוֹבֶלֶת בַּלַּיְלָה שֶׁאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב וְאִי אֶפְשָׁר לִרְחֹץ, אֲזַי יְכוֹלָה לִרְחֹץ בְּעֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב. וְכֵן כְּשֶׁלּוֹבֶשֶׁת לְבָנִים, יְכוֹלָה לִרְחֹץ מְעַט כְּדַרְכָּהּ כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ עוֹשָֹה לְתַעֲנוּג:
