דינים מן שבעה עשר בתמוז עד תשעה באב (סי' קכב ט)
סעיף ט':
וְכֵן אֵין מְכַבְּסִין בְּתִשְׁעָה יָמִים אֵלּוּ. וַאֲפִלּוּ חָלוּק אוֹ בֶּגֶד שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְלָבְשׁוֹ עַד אַחַר הַתַּעֲנִית, וַאֲפִלּוּ לְתִתָּם לְכוֹבֶסֶת עוֹבֶדֶת כּוֹכָבִים אָסוּר. וְיִשְֹרְאֵלִית מֻתֶּרֶת לְכַבֵּס בִּגְדֵי עוֹבֵד כּוֹכָבִים. וּמִכָּל מָקוֹם בְּשָׁבוּעַ שֶׁחָל בּוֹ תִּשְׁעָה בְּאָב, יֵשׁ לָהּ לְהִזָּהֵר.
וְכֵן אָסוּר בְּתִשְׁעָה יָמִים אֵלּוּ לִלְבֹּשׁ אוֹ לְהַצִּיעַ אֲפִלּוּ הַמְכֻבָּסִין מִקֹּדֶם. רַק לִכְבוֹד שַׁבָּת מֻתָּר לִלְבֹּשׁ בִּגְדֵי פִּשְׁתָּן, וּלְהַצִּיעַ עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת לְבָנִים וּלְהַחֲלִיף אֶת מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם [מַגָּבוֹת] כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִֹין בִּשְׁאָר שַׁבָּתוֹת. אֲבָל סְדִינִים לְבָנִים, אָסוּר לְהַצִּיעַ. וְאִשָּׁה שֶׁצְּרִיכָה לִלְבֹּשׁ לְבָנִים לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים, מֻתֶּרֶת לְכַבֵּס וְלִלְבֹּשׁ. וְכֵן הַמִּטְפָּחוֹת שֶׁמְּלַפְּפִין בָּהֶן אֶת הַתִּינוֹקוֹת [חִתּוּלִים] שֶׁמְּלַכְלְכִין אוֹתָן תָּדִיר מֻתָּר לְכַבְּסָן.
