דינים מן שבעה עשר בתמוז עד תשעה באב (סי' קכב ח)

סעיף ח':

מִנְהָג בְּכָל יִשְֹרָאֵל, שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל בָּשָֹר וְשֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת יַיִן בְּתִשְׁעַת הַיָּמִים שֶׁמִּן רֹאשׁ חֹדֶשׁ עַד לְאַחַר תִּשְׁעָה בְּאָב, וְאָסוּר אֲפִלּוּ בְּתַבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל בּוֹ בָּשָֹר אוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שֻׁמָן, וַאֲפִלּוּ בְּשַֹר עוֹף אָסוּר. וְאַךְ מִי שֶׁמַּאַכְלֵי חָלָב מַזִּיקִין לוֹ, יָכוֹל לֶאֱכֹל בְּשַֹר עוֹף. וּלְצֹרֶךְ חוֹלֶה הַכֹּל מֻתָּר. וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֵינוֹ קָשֶׁה לוֹ, יֵשׁ לוֹ לְהַפְסִיק שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִן שִׁבְעָה בְּאָב וּלְהַלָּן. וְכֵן נוֹהֲגוֹת קְצָת יוֹלְדוֹת לְהִמָּנַע מִבָּשָֹר וָיַיִן מִשִּׁבְעָה בְּאָב וְאֵילֵךְ, כִּי בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם נִכְנְסוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לַהֵיכָל (כְּדִלְקַמָּן סִימָן קכ"ד סָעִיף כ').