דיני ומנהגי ל"ג בעומר | חלק ג'
מנהג חץ וקשת: יש הנוהגים לירות בחץ וקשת ביום זה. ומנהג זה הוא סגולה לבנים [ספר המידות למוהר"ן מברסלב (בנים אות סג)].
בספה"ק בני יששכר (מאמרי חודש אייר מאמר ג, ל"ג בעומר) הביא: מנהג ישראל אשר התלמידים בני בי רב יורו בקשת ביום הזה. והנה שמעתי מאת כבוד אדומ"ו הרב הקדוש מהרמ"מ [מרימינוב] זצוק"ל הטעם הוא כי בימי ר' שמעון לא נראתה הקשת, והנה ביום עלותו למרום עושין הסימן הזה עכ"ד, והוא כעין 'ללמד בני יהודה קשת'.
ונ"ל על דרך דברי אדומ"ו, דהנה אמר ר' שמעון בן יוחאי לר' אלעזר בריה, ברי לא תצפי לרגלי דמשיחא עד דתתחזי קשתא בגוונין נהירין, הוא סימן התגלות אור של מלך המשיח אשר יגלה האור כי טוב הגנוז, הנה ביום הזה אשר נכתב הספר הקדוש הזהר שהוא מהארת האור כי טוב הגנוז מפי בוצינא קדישא, וזה מאיר לנו בגלות עד יתגלה בזכות זה משיח צדקנו יהי אור זה אורו של מלך המשיח, והסימן מסור בידינו בשעתא דתתחזי קשתא בגוונין נהורין, על כן ביום זה לסימן הטוב הלזה ויורו המורים בקשת.
מנהג התגלחת: האר"י הק' הוליך את בנו הקטן לציון הרשב"י ביום ל"ג בעומר, עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע, ועשה שם יום משתה ושמחה [כ"כ מוהר"ח ויטאל בס' שער הכוונות (דרושי הפסח, דרוש יב)].
ויש נוהגים לשקול השערות אחר הגילוח בזהב או בכסף, ונותנים המעות לצדקה, ואומרים שהוא סגולה שיהיה הבן חכם בתורה ביראת שמים, ויאריך ימים בטוב.
ולגבי תספורת לשאר אנשים, אלו הנוהגים עפ"י האריז"ל אינם מסתפרים אפילו ביום בל"ג בעומר, מלבד תגלחת של מצוה [דרכי חיים ושלום (אות תרכח)].
טעם למנהגם של ישראל שמגלחים שערות ילדים בעת שנתגדלו ונעשו בני ג' שנים, ובארץ ישראל המנהג לגלח הילדים בל"ג בעומר הילולא דרשב"י ע"ה על הציון הקדוש, יש למצוא רמז בזה בתורה כי 'והתגלח' כתוב ג' גדולה, לרמז בעת שנתגדל הילד ונעשה ג' שנים אז צריך לגלחו. והפרשה זה היא פסוק ל"ג, להורות שמגלחים אותו ביום ל"ג בעומר, והוא מקור טהור למנהגן של ישראל, המובא בס' פרי עץ חיים. (עטרת ישועה למהר"י מדז'יקוב, ל"ג בעומר).
