דיני ומנהגי ל"ג בעומר | חלק א'
מנהג ההדלקה: נוהגים להרבות בהדלקת נרות לכבוד רבי שמעון בר יוחאי. ויש העושים מדורה. ~ ויש שנהגו להשליך במדורה בגדים חשובים לכבוד רשב"י [כ"כ הבן איש חי בשו"ת תורה לשמה (סי' ת), והנה בזה תדע כי מנהג ישראל שהולכים בליל ל"ג לעומר למירון, ושם מדליקים חתיכות בגדים חשובים לכבוד הרשב"י זיע"א, ואין לפקפק על זה, מאחר שהם מתכוונים לשם מצוה אין כאן חשש בל תשחית, ומנהג ישראל תורה הוא]. אמנם יש שפקפקו במנהג זה [עיין בס' חקרי לב (מהדו"ב יו"ד סוסי' יא) ובשו"ת שואל ומשיב (חמישאה סי' לט)], וברוב המקומות לא נוהגים במנהג זה.
בספה"ק בני יששכר (מאמרי חודש אייר מאמר ג, ל"ג בעומר), נתן בזה טעם לשבח:
הנה יום הזה ל"ג בעומר יומא דהילולא דרבי שמעון בן יוחאי, בו ביום עלה לשמי מרומים, ומסתמא ביום זה נולד גם כן כי הקדוש ברוך הוא יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום אל יום [ר"ה יא א], הנה בו ביום שמתחיל האור כי טוב להאיר מן התורה היינו טו"ב ימים קודם מתן תורה, בו ביום נתגלית הנשמה הקדושה בעולם אשר תגלה דרך אור כי טוב בתורה, על כן נקרא הקדוש ההוא בוצינא קדישא [היינו נר הקדוש].
ובזה תבין מנהג ישראל תורה הוא להדליק נרות ומאורות ביום זה, לכבוד האור כי טוב שמתחיל להתנוצץ ביום זה היקר ל"ג בעומר טו"ב ימים קודם מתן תורה, ולכבוד נשמת מאור התורה בוצינא קדישא אשר נתגלה ביום הזה, וביום הזה עלה לשמי מרומים והוא יומא דהילולא דיליה לאורו נסע ונלך.
