דין תפלת הדרך ושאר דברים שצריכין לזהר בדרך (סי' סח יא)
סעיף י"א:
מִדִּינָא אָסוּר לֵילֵךְ בְּעֶרֶב שַׁבָּת יוֹתֵר מִן שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת, בֵּין לְבֵיתוֹ בֵּין לְמָקוֹם אַחֵר, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהָכִין צָרְכֵי סְעוּדוֹת שַׁבָּת כָּרָאוּי.
וּבִמְדִינוֹת אֵלּוּ אֵין נִזְהָרִים בָּזֶה, מִפְּנֵי שֶׁרֹב בְּנֵי אָדָם מְכִינִים בְּרֶוַח.
וּמִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ כָּל אָדָם לִזָּהֵר מְאֹד שֶׁיִּכָּנֵס לְאֻשְׁפִּיזָא בְּעוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל, כִּי הַרְבֵּה חִלּוּל שַׁבָּת בָּא עַל יְדֵי מַה שֶּׁמִּתְאַחֲרִים, לָכֵן יְהֵא נִזְהָר מְאֹד, וְלֹא יְסִיתֵהוּ הַיֵּצֶר לוֹמַר, עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל וְהַדֶּרֶךְ טוֹב.
