דין תפלת הדרך ושאר דברים שצריכין לזהר בדרך (סי' סח ט)
סעיף ט':
הַמְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְהִגִּיעַ עֵת הָאֹכֶל וְלֹא מָצָא מַיִם, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן מ' סָעִיף י"ד, וּבְסִימָן מ"ב סָעִיף י"ט נִתְבָּאֵר שֶׁהָאוֹכֵל פַּת אָסוּר לָצֵאת מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וּבְסִימָן מ"ד סָעִיף ו' נִתְבָּאֵר שֶׁצָּרִיךְ לְבָרֵךְ מְיֻשָּׁב דַּוְקָא. וְאָמְנָם אִם אָכַל בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ, מֻתָּר לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן גַּם כֵּן כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו אִם יִצְטָרֵךְ לְהִתְעַכֵּב. אֲבָל אִם אָכַל מְיֻשָּׁב, גַּם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן צָרִיךְ לְבָרֵךְ מְיֻשָּׁב:
