דין תפלת הדרך ושאר דברים שצריכין לזהר בדרך (סי' סח ז)
סעיף ז':
בְּאַכְסַנְיָא שֶׁהוּא אוֹכֵל שָׁמָּה, צָרִיךְ לְדַקְדֵק אִם בַּעַל הַבַּיִת וְאַנְשֵׁי בֵּיתוֹ הֵמָּה כְּשֵׁרִים וְנֶאֱמָנִים. וְאִם רוֹצֶה לֶאֱכֹל בָּשָֹר בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ לוֹ, צָרִיךְ לַחֲקֹר וְלִדְרֹשׁ הֵיטֵב מִי הוּא הַשּׁוֹחֵט וּמִי הוּא הָרַב הַמַּשְׁגִּיחַ עָלָיו, כִּי בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים רַבָּה הַמַּכְשֵׁלָה, וְהַמַּשְֹכִּיל יָבִין.
וּמִכָּל שֶׁכֵּן בַּיַּיִן אֲשֶׁר בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים רַבּוּ הַמִּתְפָּרְצִים, וּצְרִיכִין חֲקִירָה וּדְרִישָׁה.
